אדוארד אוספנסקי
 | |
| לידה |
22 בדצמבר 1937 יגורייבסק, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
14 באוגוסט 2018 (בגיל 80) Puchkovo, רוסיה |
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות טרויקורובסקויה |
| שם עט |
Э. Дзюров |
| מקום לימודים |
המכון לתעופה במוסקבה |
| שפות היצירה |
רוסית |
| תקופת הפעילות |
1960–2018 (כ־58 שנים) |
| פרסים והוקרה |
עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית (1997) |
|
www | |
  | |
אדוארד ניקולאיביץ' אוספנסקי (ברוסית: Эдуа́рд Никола́евич Успе́нский; 22 בדצמבר 1937 – 14 באוגוסט 2018) היה סופר ילדים רוסי.[1] בין דמויותיו הספרותיות האהובות בולטת דמותו של ילד רציני אך הרפתקני, אותו כינה באופן ציני "דוֹד פיודור" (Дядя Фёдор), המופיע בספריו "דוד פיודור, כלבו וחתולו"; והצמד המואנש גנה התנין (Крокодил Гена), וצעצוע הפרווה צ'בורשקה (Чебурашка), אשר הופיעו בסיפור הילדים של אוספנסקי אודות הרפתקאותיהם של שני החברים.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוספנסקי נולד ביגורייבסק, במחוז מוסקבה למשפחה רוסית.[2] אביו ניקולאי מיכאילוביץ אוספנסקי הוא מן העיר יילץ, והיה קרוב משפחה רחוק של טיחון חרניקוב. הוא שימש כפקיד בכיר בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. אמו של אדוארד, נטליה אלכסייבנה אוספנסקיה, הייתה מהנדסת מווישני וולצ'יוק, ומוצאה מבית אחוזה בתקופת האימפריה הרוסית. אבותיה היו פולנים אשר יושבו מחדש ברוסיה לאחר המרד הפולני.[3][4]
בשנת 1941, עם התקרבות החזית במלחמת העולם השנייה, המשפחה פונתה לסיביר, שם שהו שנתיים ולאחר מכן חזרו למוסקבה. לאחר שסיים לימודי הנדסה התפרנס אוספנסקי מכתיבה והפקת אנימציות.
לצד עבודתו בכתיבה והפקה, אוספנסקי נהנה מקריירה ארוכה ברדיו ובטלוויזיה הרוסית. הוא היה בין מייסדיה של סדרת הטלוויזיה לילדים אשר הוקרנה לאורך תקופה ארוכה ביותר: "לילה טוב, קטנטנים!" (Спокойной ночи, малыши!) [5] ותוכנית הרדיו הפופולרית "המטפלת" (Радионяня; Radionyanya) בהנחיית אלכסנדר ליפשיץ ואלכסנדר לבנבוק, המשלבת שירים ודיאלוגים הומוריסטיים כחלק מתוכנית רדיו חינוכית אשר נועדה ללמד ילדים מושגים בדקדוק, מתמטיקה, נושאים מדעיים, והתנהגות אדיבה. בשנותיו האחרונות עבד כמארח של תוכנית הטלוויזיה המוזיקלית: V Nashu Gavan' Zahodili Korabli, אשר בה שודרו שירים פופולריים מן העבר, בביצוע זמרים חובבים מוכשרים, לקהל מבוגר.
בנוסף לספרי ילדים, יצירתו של אוספנסקי כללה גם מחזות ושירה.
אוספנסקי נפטר ב-14 באוגוסט 2018 במוסקבה, לאחר מאבק בסרטן.[6]
תרומתו הספרותית של אוספנסקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרו הראשון של אוספנסקי על דוד פיודור, "דוד פיודור, כלבו וחתולו", יצא לאור ברוסית ב-1974. הדמות הראשית בסיפור היא ילד בן שש המכונה "דוד פיודור" כי הופעתו רצינית, הוא עצמאי ואחראי. לאחר שהוריו אינם מתירים לו להמשיך ולהחזיק ב"מטרוסקין", חתול מדבר, דוד פיודור עוזב את הבית. בעזרת כלבו שאריק השלושה מקימים בית, בכפר בשם פרוסטוקוואשינו (Простоквашино, מן המילה הרוסית לחובצה, Простоквашa). לאחר שהם מוצאים אוצר, דוד פיודור יכול לקנות טרקטור הפועל על דלק של מרק ותפוחי אדמה, וכן שמש ניידת המחממת במהלך החורף. הספר עובד לסרט אנימציה, "שלושה מפרוסטוקוואשינו" (והיו לו שני סרטי המשך). אוספנסקי המשיך לכתוב על דמותו של דוד פיודור בספרים נוספים, אך אלה לא זכו להצלחה דומה.
ספרו "היה היה פילון אחד" תורגם לעברית ויצא לאור בשנת 2017.[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אדוארד אוספנסקי
טלי קרופקין, מת הסופר והתסריטאי אוספנסקי, יוצר הדמות הרוסית האהובה צ'בורשקה, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2018- אדוארד אוספנסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אדוארד אוספנסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אדוארד אוספנסקי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אדוארד אוספנסקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אדוארד אוספנסקי, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Uspenskiĭ, Ė (Ėduard)". WorldCat Identities. נבדק ב-16 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Vladimir Kozhemyakin. "The Head of the Zionist Nest" interview // Argumenty i Fakty, № 34, August 22, 2001 (in Russian)
- ^ Hannu Mäkelä (2014). Edik. An Adventure Into the World of the Children's Writer Eduard Uspensky. Moscow: AST, 448 pages. ISBN 978-5-17-080593-8
- ^ USPENSKY Eduard Nikolayevich at the International United Biographical Center (1996-2016) (in Russian)
- ^ Good Night, Little Ones! by RIA Novosti, September 1, 2014 (in Russian)
- ^ Умер Эдуард Успенский
- ^ עופרה רודנר, "היה היה פילון אחד": בשם התקינות הפוליטית, הפליק נהפך לדגדוג, באתר הארץ, 15 בפברואר 2018